מאת: נורה לוי | "מרחב יצירה" – חוג אומנות ויצירה לילדים, קרית טבעון
בבית או במסגרת חוג אומנות ויצירה לילדים, החומרים כבר מונחים על השולחן והילד ניגש ליצור, אך תוך דקות מגיעות הקריאות המוכרות: ״מה להכין?״, ״אני לא מצליח״ או ״תעשי לי״. אנחנו מתיישבים לצידו, מציעים רעיונות ומחברים חלקים, עד שלפעמים רוב העבודה נעשית בידיים שלנו.
ברגעים האלה חשוב לברר מה הילד מבקש. האם חסר לו רעיון, האם הוא זקוק להדגמה של פעולה חדשה, או שפשוט נדרש זוג ידיים נוסף שיחזיק את החומר? לפעמים הוא מבקש גם קרבה ונוכחות.
במסגרת חוג אומנות ויצירה לילדים, בדיוק כמו בבית, אנחנו מבקשים לשמור על ריבונות הידיים של הילד: האפשרות לבחור, לנסות ולהשפיע על מה שהוא יוצר. אפשר להדגים פעולה, להחזיק חלק ולעזור בחיבור, ולהשאיר בידיו החלטות שמעניקות לעבודה את הכיוון האישי שלו.
מה מסתתר מאחורי הבקשה ״תעשי לי״ במסגרת חוג אומנות ויצירה לילדים בקרית טבעון
באחד המפגשים בסטודיו שלנו ראיתי ילד שניסה לבנות בית מחתיכות קרטון. הוא גזר קירות וסימן פתח לדלת, אך בכל פעם שהעמיד את הקירות אחד הצדדים נפל. לאחר כמה ניסיונות הוא דחף לעברי את החלקים ואמר: ״תעשי לי״.
במקום לקחת את העבודה לידיים, התיישבתי לידו ושאלתי מה הוא רוצה שנבדוק יחד. הוא הצביע על הקיר והסביר שהוא רוצה שהחלק הזה יעמוד כדי שיוכל לחבר את הגג. מההסבר שלו הבנתי שהוא זקוק לעזרה בחיבור, ולא לרעיון חדש.
לקחתי פיסת קרטון נפרדת והראיתי לו כיצד קיפול קטן בתחתית יוצר בסיס יציב. החזרתי אליו את החומר כדי שיבדוק איך להשתמש בקיפול במבנה שלו. גודל הבית, מיקום הדלת וההחלטה כיצד ייראה הגג נשארו לבחירתו.
בפדגוגיית שמונת השערים שאנו מיישמים ב״מרחב יצירה״, אנחנו מתאימים את הליווי לצורך של הילד ומשאירים מקום ליוזמה שלו. במקרה הזה, הדגמה של פעולה אחת אפשרה להציע עזרה בלי להחליף את התכנון שלו בתכנון שלנו.
האם חסר לו רעיון או עזרה בביצוע? הגישה של חוג אומנות ויצירה לילדים במרחב יצירה
כשילד אומר שאינו יודע מה לעשות, אני מציעה להתבונן גם במה שכבר עשה. האם הוא בחר חומר? התחיל לצייר או לחבר? האם הוא יכול להסביר מה הוא רוצה שיקרה? הפרטים האלה עוזרים לנו להבין היכן הוא זקוק לתמיכה.
כאשר עדיין אין כיוון, אפשר להתחיל בהיכרות עם חומר אחד. לגלגל חימר, ללפף חוט צמר סביב ענף או לבדוק כיצד קרטון מתקפל. הרעיון עשוי להגיע מתוך ההתנסות, בלי שנבקש מהילד לתכנן מראש את העבודה כולה.
אם שפע האפשרויות מקשה עליו והוא מבקש הכוונה, אפשר להציע שתי נקודות התחלה: ״תרצה לבדוק את החימר או להתחיל בקרטון?״ אחרי הבחירה הראשונה כדאי לעצור ולראות מה מעניין אותו, בלי למהר לקבוע את השלב הבא.
לעומת זאת, כשהרעיון כבר קיים, אפשר לשאול: ״איזה חלק לא מסתדר כמו שחשבת?״ או ״מה היית רוצה שהחיבור הזה יעשה?״ כך אנחנו מכוונים את העזרה לקושי המסוים שהילד פוגש.
איך מדגימים פעולה ומשאירים מקום לרעיון שלו?
כשאפשר, אנחנו מדגימים על חומר נפרד. הילד יכול לראות את הפעולה, לנסות אותה ולבחור כיצד להשתמש בה, בלי שנשנה עבורו את מה שכבר הכין. לפעמים נדרשת הדגמה נוספת או האטה של התנועה כדי שיוכל לעקוב אחריה.
יש גם עזרה מעשית שאינה דורשת הדגמה. אפשר להחזיק שני חלקים בזמן שהילד מדביק ביניהם, לייצב בסיס או לסייע בפעולה שקשה לו לבצע. כדאי להסכים יחד מי עושה מה, ולהתאים את הכלים והחומרים לגילו וליכולתו.
אחרי שסייעתי, חשוב לי לעצור ולבדוק מה הילד רוצה לעשות כעת. אם הוא ממשיך לנסות, אפשר לפנות לו מקום. אם הוא עדיין מבקש עזרה, כדאי לברר מה חסר לו במקום להניח שהוא אמור כבר להסתדר לבד.
גם שינוי בדרך הוא חלק מהבחירה. הילד עשוי להשתמש בחיבור שהדגמנו באופן אחר, לשנות את המבנה או לוותר על הגג שתכנן. כל עוד העבודה בטוחה, אפשר להתעניין בכיוון החדש ולאפשר לו לבדוק אותו.
שותפות עם ההורים במסגרת פעילויות העשרה לילדים אחר הצהריים
בשיחות עם ההורים חשוב לי לברר מה קורה אחרי שהילד מקבל תמיכה. האם הוא חוזר לנסות? משתמש בפעולה שלמד במקום נוסף? מציע שינוי משלו? ההתבוננות הזאת יכולה לעזור לנו להבין איזו עזרה הייתה שימושית עבורו.
גם בבית אפשר לשים לב לכך בלי לבחון את הילד. לעיתים הוא ירצה להמשיך בעצמו, ולעיתים יבקש שנישאר לידו. מידת המעורבות שלנו יכולה להשתנות בהתאם לפעולה, להיכרות שלו איתה ולמה שהוא מבקש באותו יום.
כשאתם בוחנים חוגים לילדים בקרית טבעון, כדאי לשאול כיצד מלווים ילד שמתקשה ומה קורה כשהרעיון שלו שונה מההצעה הראשונית. אופן התגובה יכול ללמד על המקום שניתן ליוזמה האישית.
בבחירת פעילויות העשרה לילדים אחר הצהריים, אפשר לברר גם כיצד מלמדים פעולה חדשה: האם מדגימים ואז מאפשרים ניסיון? האם בודקים מה הילד כבר יודע? והאם העזרה משאירה בידיו החלטות לגבי העבודה שלו?
שאלות ותשובות על עצמאות, הדגמה ובקשת עזרה
שאלה: אם אדגים לילד, האם הוא לא פשוט יעתיק אותי?
תשובה: יש הבדל בין הדגמת פעולה לבין קביעת התוצר. אפשר ללמד חיבור, קיפול או קשירה, ולהשאיר לילד את ההחלטה מה ליצור בעזרתם. גם אם בהתחלה הוא חוזר על הפעולה בדיוק, הוא מקבל כלי שיוכל להתנסות בו בהמשך.
שאלה: מה עושים כשהילד מבקש שנמשיך גם אחרי ההדגמה?
תשובה: אני מציעה לברר מה עדיין קשה. אפשר לנסות יחד פעם נוספת, להחזיק חלק בזמן שהוא עובד או להדגים לאט יותר. אם הוא רוצה חברה, אפשר גם ליצור לצידו עבודה משלכם. רצון בנוכחות שלנו אינו מעיד בהכרח שחסרה לו יכולת.
שאלה: כיצד להגיב כשהילד בונה משהו שנראה לנו שייפול?
תשובה: אם אין סכנה, רצוי לאפשר לו לנסות ולהישאר זמינים. כשהמבנה אינו מחזיק, אפשר להתבונן יחד במה שקרה ולבדוק אם שינוי בבסיס או בחיבור יעזור. אם הילד מתוסכל, אפשר לעצור, להציע תמיכה או לחזור לכך בהמשך.
צ׳ק ליסט מעשי להורים: איך לעזור בלי לקחת את העבודה לידיים
השותפות בין הבית לסטודיו נבנית גם ברגעים הקטנים שבהם הילד מבקש עזרה. ריכזתי עבורכם ארבעה צעדים פשוטים שיכולים לעזור לזהות מה הוא צריך ולהציע תמיכה שמשאירה מקום ליוזמה שלו:
- ראשית, עצרו והתבוננו במה שכבר נעשה. לפני שאתם מושיטים יד, בדקו אילו החלטות הילד קיבל ואילו ניסיונות עשה. כך תוכלו להצטרף בנקודה שבה הוא זקוק לכם.
- שנית, שאלו שאלה ממוקדת: ״אתה רוצה רעיון, הדגמה או שאחזיק לך את החלק?״ השאלה יכולה לעזור לו לדייק מה הוא מבקש. אם אינו יודע לענות, אפשר להציע פעולה אחת ולבדוק יחד אם היא עוזרת.
- שלישית, הגדירו את חלקכם בעבודה: ״אני אחזיק כאן בזמן שאתה מדביק״ או ״אראה לך על חתיכה אחרת, ואז תוכל לנסות״. הסבר קצר מאפשר להבין מה תעשו יחד ומה נשאר בידיו.
- לבסוף, פנו מקום להמשך שהילד בוחר. אפשר להמשיך, לשנות או לקחת הפסקה. תחושת המסוגלות יכולה להיבנות גם מניסיון נוסף, מלמידת פעולה ומבקשת עזרה שמאפשרת להתקדם.
ריבונות הידיים אינה מחייבת את הילד לעשות הכול לבדו. היא מתקיימת כשהוא יכול לקבל עזרה ולהמשיך להרגיש שותף בהחלטות ובעשייה. במסגרת חוג אומנות ויצירה לילדים וגם בבית, התפקיד שלנו הוא להקשיב, להנגיש ידע ולתמוך, תוך השארת מקום לקול האישי שלו.